מאמרים

איזון משאבים – האם בעל חברה משלם כפל מס?

פעמים רבות במסגרת איזון משאבים של בני זוג בהליך גירושין עולה שאלת כימות מס אישי במסגרת הערכת שווי החברה של אחד מבני הזוג. זאת למרות שבית המשפט העליון כבר פסק בנושא במסגרת פס"ד בע"מ 4660/16 פלוני נ' פלוני (נבו 5.9.16) בו נכתב, בין היתר כי: "על המבקש להבחין בין החבות במס הכרוכה בהעברת המניות מן המשיבה אליו, לבין החבות במס הכרוכה בהעמדת מימון ממקורותיו לצורך תשלום התמורה בגין מניות המשיבה. מס אחרון זה אינו מעניינה של המשיבה ולכן אין מקום שישליך על סכום התמורה בעד המניות. כשם שצד ג' הרוכש את המניות לא יוכל ליהנות מתחשיב נטו בהתאם למס הכרוך בהעמדת מקור המימון, כך הוא הדין אף ביחס למבקש. ודוק: המבקש עשוי לבחור בדרכים שונות למימון תמורת המניות, ביניהן מימון ממקור נזיל שהעמדתו אינה כרוכה בכל מס שהוא, מימוש נכס תוך חיוב במס בשיעור פלוני או משיכת דיבידנד הכרוכה במס בשיעור אחר, וברור שאין לקבל שבחירתו תשליך על התמורה שתינתן למשיבה בעד חלקה במניות…" (ההדגשות אינן במקור).

קביעה זו של בית המשפט העליון משמשת מאז הלכה מחייבת. אך נשאלת השאלה האם היא גם נכונה כלכלית?

אם כן, במסגרת התיאוריה המימונית והפרקטיקה המקובלת להערכת שווי חברה, מופחת מהרווח התפעולי רק מס חברות. על מנת שבעל החברה "ייפגש עם הכסף" עליו במרבית המקרים למשוך רווחים מהחברה לאחר שכבר שילם מס חברות בין באמצעות משיכת שכר או אז ישלם מס בהתאם לשיעורי המס ואם באמצעות משיכת דיבידנד ואז ישלם מס דיבידנד. משמע, בעוד ששווי החברה לצורך איזון המשאבים לוקח בחשבון רק מס חברות, הרי שבפועל הבעל ייהנה מעתיד מתזרים המזומנים לאחר מס חברות ובנוסף לאחר מס אישי; תזרים שנמוך מהתזרים המהוון אותו קיבל הצד השני.

משמעות הדבר היא כי על פי פס"ד של בית המשפט העליון בעל החברה המתגרש נושא בכפל הוצאות מס אישי הצפוי להיות לו על רווחי החברה.

כאמור, בית המשפט העליון מצדיק זאת על בסיס הטענה כי מקור הכספים שעשויים לשלמש את תשלום מחצית שווי החברה לא חייב לנבוע מהחברה אלא ממקורות אחרים. להערתכנו המקצועית מדובר בטיעון גורף המחייב כפי שבית המשפט העליון עצמו כותב כי "אשר לשאלת המס הכרוך בתשלום השווי למשיבה, הרי אף היא נבחנת בשים לב לתשתית העובדות והנסיבות בכל מקרה קונקרטי". ודוק.