מאמרים

יש רק כיוון אחד – למעלה!

כשנמצאים בתחתית התהום יש רק כיוון אחד – למעלה. בהתחלה לא מרגישים את העלייה. יותר מדי מכורים לכאב, לאסון, לחוסר האמון המוחלט בכל דבר וכל ישות. אנו מסתכלים מסביב ורואים הרס בכל פינה, בכל משפחה, בכל ארגון. אנו לא יודעים מה לעשות, לאן לפנות ממי לבקש עזרה. הכל שבור לרסיסים. המראה שלנו גם היא מנופצת וכל מה שאנו רואים זה חלקים שלנו שלא יכולים לחיות ביחד. אנו נוגעים בשברים וחותכים את האצבעות, הכל לא מסתדר, מבולבל, ולא כמו שהיה. אנו מסתכלים מסביב ורואים שאחרים חווים אותו אבל, אותו אסון. גם הם מסתכלים מסביב, תוהים מה ילד יום, מאין יבוא עזרי לנחם את לבם.

המראה שלנו מנופצת

עם הזמן אנו כונסים את אלה ששרדו, ומתחילים לבנות מחדש את החברה החדשה. אנו מביאים את הלב השבור שלנו אל הלב השבור של שכנינו ויחד מאחדים את הלבבות. לו יש עגבניות, לי יש מלפפונים, ולאחרת יש שמן זית ומלח. ביחד נעשה סלט ונאכל ביחד. אנו מביטים זה בעיניים של זה ואור חדש נגלה לנו. אנו לא לבד, יש לנו חברים שדואגים לנו. לאט לאט מצטרפים עוד חברים לחברה שלנו. אנו מכסים את העצב העמוק בתקווה חדשה שהופכת לשמחה. אנו מחנכים את הילדים להיות נדיבים עם אחרים ולהתחלק במה שיש להם. אנו מחברים שירים וריקודים המבטאים את האבל של העבר ובתקווה לעתיד והאהבה.

ואז אנו נפתחים לחג האהבה. אהבה שהיא בגדר נס. לא מזמן בכינו והיום צוחקים אנו. מביטים זה בזה במבט של פלא. הגענו עד הלום. אנו אוהבים את אחינו, היינו מורידים את החולצה מעל גבנו ונותנים לו. מגיע לו חולצה יפה כזו. וממקור אחר מישהו מביט בנו בהערכה וחיבה, בחיוך בדברי שבח. כולנו כאחד. אוהבים זה את זה ודואגים שהכל יעשה במידה מתונה. לקראת הערב אנו יוצאים לכרמים למצוא את בן זוגנו שנועד לנו משכבר, ולקראת בוקר נמשיך לאהוב וללמוד להיום עם.