מאמרים

משמעות החיים שלי

לא יודעת אם זה רק אצלי ככה, אבל חשבתי שככל שאתבגר יותר, אדע מי אני ומה אני רוצה לעשות בחיים ובכלל מה הקטע של החיים האלה, אבל ככל שאני יותר מתבגרת אני רואה שההפך הוא הנכון. אני עדיין לא יודעת מה אני רוצה לעשות בחיים ואין לי מושג מה הפואנטה של הכל. בעודי מתקדמת בצעדי ענק לגיל 50 אני רואה שאנשים לא משתנים בכלל. זה מרגיש שמגיל 6 והלאה, מעבר לידע ולניסיון שהצטבר, התכונות, האופי, המחשבות, הרגשות – הכל נשאר אותו דבר. אולי טיפה נהיה יותר מתוחכם, אבל כל החיים מסתובבים סביב אותו קול פנימי שהתעצב בצורה כזו או אחרת בילדות המוקדמת כתוצאה מגנים, חינוך והשפעת הסביבה בה האדם גדל.

לפרוח כמו שושנה

כשאני משוחחת על כך עם אנשים וטוענת שאין לנו בכלל בחירה חופשית בכלום, כי הכל מוכתב על ידי הגנים שלנו ודברים נוספים שלא תלויים בנו, מסתכלים עליי ברחמים ואומרים לי, ודאי שאנחנו בוחרים. אנחנו בוחרים מה ללמוד, עם מי להתחתן וכן הלאה. אנחנו בוחרים איך להגיב לסיטואציות ומה לעשות עם הזמן הפנוי שלנו. אבל אני לא מוותרת ומתעקשת שיש לנו נטייה מולדת נניח למדעים, ולכן ניבחר במקצוע שקשור בנטייה המולדת שלנו ובהתאם לכך נבחר בן/בת זוג שדומים לנטיות הפנימיות המולדות שלנו ולמשיכה הפיזית שגם אותה אנחנו לא קובעים, זה משהו פיזיולוגי לחלוטין, כמו לאהוב שוקולד מריר ולא שוקולד לבן, למשל.

אומרים ש"מותר האדם מן-הבהמה", אבל הרוב שוכחים את הסיום של המשפט מקוהלת פרק ג', פסוק י"ט: "מותר האדם מן-הבהמה אין, כי הכל הבל". אמנם אני לא פרשנית ולא מבינה גדולה במקורות שלנו, אבל באופן פשוט נאמר כאן שאין הבדל בין האדם לבהמה. מבחינה פיזיולוגית באמת אין הבדל בינינו לבין המינים השונים של בעלי החיים. שאלתי פעם את גיסתי מדוע היא מתעקשת לא להניק את התינוק שלה, היא ענתה לי שהיא לא פרה. האמנם? מה ההבדל? אמנם האדם נולד עם שכל הרבה יותר גדול ומורכב, וחווה דברים שונים לגמרי ובמודעות גבוהה יותר מבעלי החיים, אבל מה אנחנו עושים עם כל המתנות האלו?

אומרים שהאדם משתמש באחוזים ספורים ובודדים מהיכולת המוחית שלו ולמעשה כולנו נמשכים למספר תחומים בחיינו: אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד והשכלה. לכולנו מינונים שונים של משיכה לכל אחד מהתחומים הללו, שחלקם הכרחיים להישרדותנו. יש אחד שנמשך בעיקר לכסף וכבוד, אחר למדן גדול שלא יודע להכין אפילו חביתה, אחר שחולם על משפחה עם המון ילדים וכן הלאה וכן הלאה. הכל לפי נטייה מולדת וסביבתית.

אז מה, אם כך, המשמעות? האם אנחנו רובוטים שפשוט מיישמים בחיינו הקצרים את מה שהטבע שתל בנו? האם יש בנו משהו שהוא מעבר לתכנות הטבעי שבתוכנו? אם גורלנו וכל בחירותינו נקבעו מראש, אז מה הטעם בקיומנו? האם יתכנו חיים ללא מטרה, רק לשם הקיום והמשכת החיים?

אין לי שום טיעון שכלי והגיוני לתחושה שכאשר אני מסתכלת על השלמות של הטבע, על השלמות המורכבת של כל דבר שנברא, אפילו על מערכות הגוף שפועלות בצורה הדדית, מתוחכמת ומדויקת להפליא, כדור הארץ וכל הצומח והחי שבתוכו, קשה לי לקבל שכל זה הוא מקרי וחסר משמעות עמוקה ונסתרת. לא יתכן שכל זה נוצר על ידי סטטיסטיקה אינסופית ולכן עד סוף ימיי אנסה להמשיך ולחפש את משמעות החיים האמיתית, למרות השכלתנות שמראה לי ללא הרף שהחיים כביכול ריקים ממשמעות ותכלית.

לקריאה נוספת – http://www.kab.co.il/kabbalah/%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D